החלטה בתיק ת"א 11116/07

עניינה של החלטה זו הוא בבקשת הנתבע 1 בת"א 11116/07 (רבינוביץ, שיכונה להלן - הנתבע) לחייב את התובע בתיק זה (מלכה, שיכונה להלן - התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט כן, לפי תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה הוגשה ביום 26.10.2011, תשובת התובע הוגשה ביום 26.11.2011, ועל כך הגיב התובע ביום 27.11.2011.

עיקר העובדות הצריכות להחלטה

2.         בכתב התביעה בת"א 11116/07 תבע התובע מהנתבעים סך של כ-600,000 ש"ח. לטענתו, סכום זה מהווה את יתרת התמורה בגין עבודות בניה שביצע עבור הנתבעים ואשר טרם שולמה לו (לאחר קיזוז סך של כ-80,000 ש"ח המהווים את שוויים של ליקויי בנייה ועבודות שלא הושלמו).

בכתב התביעה בת"א 15958/08 תבע הנתבע מהתובע סך של 300,000 ש"ח. לטענת הנתבע, על התובע להחזיר לו כספים ששולמו לו ביתר, כספים ששולמו בגין עבודות שלא בוצעו, וכן לפצות את התובע בגין ליקויי בניה, והפסד רווחים מעיכוב בהשלמת בניית אולם שמחות. לטענת הנתבע, כל אלו מסתכמים בסך של 974,440 ש"ח, אולם לצרכי אגרת המשפט, הועמדה התביעה על הסכום הנתבע כאמור (300,000 ש"ח).

בהסכמת הצדדים, הדיון בשתי התובענות אוחד ביום 25.6.2009 (החלטת כבוד השופט א' רון, שבפניו נדונו שתי התביעות, בראשיתן).

3.         בהחלטה שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 25.3.2009 בתביעה שבת"א 11116/07, מינה בית המשפט (כבוד השופט א' רון), את המהנדס מר אחי קליין, להיות מומחה מטעם בית המשפט בתיק הנדון (להלן - המומחה), תוך קביעה כי בשלב ראשון יישאו התובע והנתבע בעלות שכרו של המומחה בחלקים שווים.

כאמור באותה החלטה, המומחה התבקש לחוות את דעתו "בשאלת שווי העבודות שביצע התובע ואיכותן" כן נקבע כי "היה וימצאו ליקויים, תיכלל בחוות הדעת גם משמעותן הכספית". לנוכח המחלוקות שבין הצדדים, הוסיף בית המשפט במסגרת הנחיותיו למומחה, גם דברים אלו: "ער אני לכך שנחלקים הצדדים גם בשאלה איזה עבודות הוזמנו מקבלן זה ובנסיבות אלה יתייחס המומחה לגרסאות שני הצדדים, לאמור, כי תוגש חוות-הדעת הן בהתייחס לטענות התובע באשר לעבודות שהוזמנו ממנו והן על יסוד גרסת הנתבעים. במסגרת חוות-הדעת יתייחס המומחה, כפי יכולתו, גם לשאלה האם עבודות שבוצעו, ככל שבוצעו, נעשו בדירות מסוימות, אם כן באיזה, או ברכוש המשותף. היה ויובאו בפני המומחה טענות כי הוסכם על עבודות שלא בוצעו - יינתן בחוו"ד ביטוי לשוויין של עבודות אלה. ושוב, לגרסת כל אחד מבעלי הדין".

4.         לאחר עיכובים רבים, ובין השאר עיכובים שנבעו מכך שהתובע עיכב מספר פעמים את תשלום שכרו של המומחה (ראו על כך בהחלטה מיום 19.7.2011, שבה בוטל פסק-דין שניתן נגד התובע בהתאם לתקנה 131(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, לאחר שחרף מספר התראות לא שילם למומחה את מלוא שכרו), הוגשה ביום 13.7.2011 לבית המשפט חוות דעתו של המומחה. לאחר שהוגשה, ובאיחור ניכר, הציג התובע למומחה שאלות הבהרה (ראו החלטה בעניין מיום 8.11.2011), והמומחה השיב על כך ביום 20.11.2011.

5.         בחוות הדעת המקיפה מאד של המומחה, נסקרו ביסודיות רבה כל העבודות שבוצעו, והמומחה אף התייחס לכל טענות הצדדים כפי שהונחה, ובהן גם לטענות בדבר ליקויי הבניה הנטענים. על-פי חישוביו של המומחה המפורטים בטבלה מפורטת, ובהתאם למסקנותיו המפורטות בחוות-דעתו, מחיר סך כל העבודות הוא 1,254,173 ש"ח.

6.         בשולי החלטה מיום 19.7.2011 (שכפי שהוזכר קודם לכן, עסקה בעניין אחר שאינו רלוונטי להחלטה הנדונה), התבקש התובע להודיע אם לאור מסקנותיו של המומחה הוא עומד על תביעתו. זאת, כפי שנאמר באותה החלטה, "כדי לצמצם בהוצאות הצדדים" ולייעל את ההליכים (כאמור שם, בפסקה 13). כך גם לאור העובדה שמכתבי הטענות של הצדדים עולה שאין מחלוקת שהנתבע שילם לתובע סכום של כ-1,500,000 ש"ח. מאחר שהסכום שהנתבע כבר שילם לתובע עולה על הסכום שעל-פי חוות-דעת המומחה התובע לכאורה, זכאי לו, הרי שתביעת התובע לכאורה מתייתרת.

התובע התבקש להודיע כאמור, עד יום 1.9.2011, אך למרבה הצער, גם בעניין זה לא עמד בלוח הזמנים שנקבע, ולאחר מספר ארכות, הגיש את הודעתו ביום 4.10.2011. בהודעתו טען, שהמומחה חרג מסמכותו בכך שנדרש גם לעבודות השלד. לכן, לא רק שהתובע עומד על תביעתו, אלא הוא אף יתקן את תביעתו ויעדכן אותה בעקבות חוות-דעתו של מומחה.

בהקשר זה ולמעלה מן הצורך נעיר, שלא ירדנו לסוף דעתו של התובע. אם אמנם לא היה מקום לכלול גם את עבודות השלד, אזי לפי טענת התובע, מחיר העבודות נמוך עוד יותר מזה שנקבע בחוות-דעת המומחה. גם אם יקוזז בהתאמה מהסכום שכבר שולם לתובע, הרי שעדיין ייוותר פער באותו סדר גודל, בין הסכום ששולם בפועל לבין שוויין של העבודות. כך שלכאורה נראה, כי אין בכך כדי לשנות באופן משמעותי.

7.         בעקבות הגשת הבהרת התובע, ניתנה החלטה ביום 5.10.2011 שלפיה טענות התובע תתבררנה בקדם המשפט. כך גם נקבע בהחלטה נוספת יום 6.10.2011, בעקבות בקשת הנתבע למתן פסק-דין בהתאם לחוות-דעת המומחה.

טענות הצדדים בעניין הבקשה להפקדת ערובה להוצאות

8.         ביום 26.10.2011 הגיש הנתבע את בקשתו לחייב את התובע להפקיד ערובה בסך של 125,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו. לטענתו, סכום זה מורכב מסך של כ-60,000 ש"ח ששילם עד היום עבור שכרו של המומחה מטעם בית המשפט ועבור שכרו של המומחה מטעמו, וכן מסך של כ-75,000 ש"ח, המהווה את שכר-טרחת בא-כוחו, בהתאם לתעריף המינימאלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין.

נימוקי הבקשה בתמצית הם טענת הנתבע בדבר סיכוייה הנמוכים של תביעת התובע להתקבל, וכן הסיכוי הקלוש הקיים, לטענת הנתבע, לגבות כל סכום שבו יחויב התובע, אם אמנם יחויב.

בעניין סיכויי התביעה טען הנתבע, כי לאור חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, סיכויי התביעה שהגיש התובע נגדו הפכו לקלושים. לא זו בלבד, אלא שעל-פי מסקנות המומחה, על התובע לשלם לנתבע את ההפרש שבין הסכום שהנתבע כבר שילם לו, לבין הסכום שנקבע על-ידי המומחה.

בעניין הסיכוי הקלוש לגבות כספים מהתובע, טען הנתבע, שלתובע ישנם חובות בסך של כ-200,000 ש"ח, שאינו פורע, ושבגינם נפתחו נגדו תיקים בלשכת ההוצאה לפועל. התובע גם התקשה בתשלום שכרו של המומחה ועיכב את התשלומים פעם אחר פעם (כפי שאמנם פורט בהחלטה הנזכרת מיום 19.7.2011). לכך גם מתווספת העובדה, שעד היום לא שילם הנתבע את סכומי ההוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת התביעות הנדונות. כל אלו לטענת הנתבע, מצביעים על כך שאם תביעתו של התובע אמנם תידחה, והתובע יחויב בהוצאות לזכות הנתבע, לא יוכל הנתבע להיפרע מהתובע.

על עיקרי הדברים חזר הנתבע גם בתשובתו מיום 27.11.2011.